"גמר חתימה טובה" אנו מאחלים זה לזה בימים אלו…

כעת אני כואב. לפני שעה קיבלתי הודעה שקולגה שלי, גב' רחלה פולטוב, אישה של אנשים,  הלכה הבוקר לעולמה.

כבר שעה ארוכה אני מוצא עצמי חושב על המשפט המלווה אותנו בימים האחרונים: "גמר חתימה טובה".

"חתימה" היא מילה משונה.

מצד אחד היא סמל להתחלה: אתה חוזה על חוזה לדירה חדשה, להלוואה חדשה, לרכישה חדשה. אתה חותם על חוזה עבודה חדש, אתה חותם על קבלת מכתב חדש. עצם החתימה מהווה את קו פרשת המים שאחריו מתחיל החידוש.

מצד שני, חתימה היא גם סמל לסוף. זהו, הכול חתום ונעול, הכל עניין סגור. תם העידן הקודם, תמה תקופת ההתלבטות וההחלטה לא רק שכבר התקבלה, אלא כעת, ממש אחרי רגע החתימה, כבר אין יותר חרטות. הגמר הגיע והסוגיה חתומה ונעולה.

אבל אני עדיין אני יושב וכואב.

בעצם, אם חושבים על כך, הכאב משתקף במלואו בעובדה שמעתה, כבר לא נוכל לאחל לא לרחל פולטוב ז"ל ולא לכל אלו שהלכו השנה לעולמם "גמר חתימה טובה". כבר לא תהיינה להם החלטות חדשות לקבל, לא תהיינה התחלות חדשות עבורם וכבר לא יהיו עוד ברכות שנוכל לברכם.

רק כאב חתום וסגור ונעול. רק כאב.

מאחל לכולנו  שנזכה לברך "גמר חתימה טובה", לא רק לעונה הנוכחית שמיום כיפור זה עד יום כיפור הבא, אלא להרבה, הרבה הרבה עונות קדימה.